מחזיקה ביד 4 דפים צהובים עותק של הניירות שחתמתי עליהם כרגע הסכמה לניתוח שוב ניתוח עוד ניתוח כן אני יודעת זה לא אותו דבר וזה

השנה, לא הצלחתי לעשות את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. זו כותרת גדולה כזו אבל ככה פשוט הלב שלי נשאר מאחור, למזלי אדם הופיע על

לכאורה תמונה מטופשת, שגרתית, אינטימית – אולי מדיי, אבל עבורי הרגע הזה מספר את סיפור החודשים האחרונים.   ***עבודה*** לפני כמה חודשים נקראתי לשירות מילואים

(נכתב במסגרת המסע של עמותת “זיכרון מנחם” ללונדון) שפע – שום דבר לא מקרי. כשהגענו לכיכר טרפלגר חיפשנו ספסל לשבת עליו, מצאנו ובדרך עצרנו ליד המזרקה.

מיכל אמרה אחרי הקרטינג שפה אסור לפספס חוויות, חשבתי על זה שבאתי עם גישה קצת אחרת, קצת ילדותית כזו, של אני אעשה רק מה שאני

מסע לא טיול לא חופשה לא ביקור מסע מסע בחסות גדליהו בחסות אדם בחסות זכרון מנחם מעולם לא הגעתי לשדה התעופה עם דמעות בעיניים אפילו

במסגרת תרגיל בלימודי פוטותרפיה התבקשתי להוציא מהאלבום המשפחתי תמונות ילדות. בלילה שלאחר הצפייה בהן, חלמתי לראשונה מזה שנים על האוטובוסים המתפוצצים בירושלים. על אירועי ה

לפי המילון שלווה היא מצב נפשי של רוגע ללא אי-שקט, התרגשות, או הפרעות. זהו מצב שבו האדם חסר דאגות או מתחים.אני חושבת שרוב הזמן חשתי פה שלווה.איזושהי נחת רוח. למעט רגעים

באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים. ולמדתי: שם לכל ריס

אתמול ישבתי וניחמתי – אולי נכון יותר לומר – ניסיתי לנחם אישה שאיבדה את בתה היחידה. בתה בת 47 נפטרה מסרטן אחרי שנתיים של סבל,