יומן מלחמה יום#402
נובמבר 11, 2024
לפני 11 חודשים פנו אליי מלשכת שר הבטחון וביקשו ממני ללוות מטעמו את משפחות החטופים.
הסכמתי.
לא מכירה אדם שהיה מסרב.
אני מאמינה שגם ברגעים שבהם הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו, אפשר למצוא כוחות, משמעות ודרך להמשיך.
במשך למעלה משני עשורים אני מלווה אנשים, משפחות, צוותים וארגונים בצמתים משמעותיים בחייהם. את דרכי המקצועית התחלתי במערך הנפגעים בצה”ל, שבו שירתתי במשך 23 שנים בתפקידי פיקוד וניהול, וליוויתי משפחות שכולות, פצועים, חולים ומפקדים בהתמודדות עם מצבי משבר, אובדן ואי־ודאות.
בשנים האחרונות הרחבתי את עשייתי לליווי משפחות החטופים, הנחיית קבוצות תמיכה ועיבוד, פיתוח חוסן אישי וקהילתי, הכשרה וליווי של מנטורים לפצועי מלחמה, וייעוץ לאנשים ולארגונים המתמודדים עם תקופות של שינוי ומשבר.
כיום אני עוסקת בהנחיית קבוצות בנט”ל, בניהול תוכנית “מלוחם לחולם”, בליווי אישי וזוגי, בייעוץ לארגונים ובהנחיית הרצאות וסדנאות. בעבודתי אני משלבת ידע מקצועי מעולמות ניהול ויישוב סכסוכים, הנחיית קבוצות, גישור וכלים מעולמות הטיפול וההתפתחות האישית.
אני מאמינה במפגש אנושי בגובה העיניים, בהקשבה וביכולת לזהות כוחות גם בתוך מציאות מורכבת. לא תמיד אפשר לשנות את מה שקרה לנו, אבל אפשר להשפיע על הדרך שבה נמשיך מכאן.
הנחיית קבוצות תמיכה, עיבוד וצמיחה לאנשים המתמודדים עם משבר, פציעה, אובדן ושינוי. עבודה עם בני משפחה, קבוצות נשים, צוותים מקצועיים וקהילות, במסגרת מפגשים חד־פעמיים ותהליכים מתמשכים.
ליווי מנהלים וצוותים במצבי משבר ושינוי, התמודדות עם אובדן ושחיקה, פיתוח חוסן ארגוני וקהילתי, יצירת מענים מותאמים לאוכלוסיות שונות והובלת תהליכים קבוצתיים.
ליווי אנשים וזוגות המתמודדים עם משברי חיים, מעברים משמעותיים, קשיים במערכות יחסים וצורך בבחינה מחודשת של הדרך. התהליך משלב הקשבה, התבוננות וכלים מעשיים להתמודדות ולצמיחה.
הרצאות וסדנאות בנושאי חוסן, התמודדות עם משבר, מנהיגות, אובדן, תקשורת בין־אישית וצמיחה מתוך קושי. התכנים מותאמים לארגונים, רשויות, צוותים מקצועיים, קהילות וקבוצות פרטיות.
פיתוח והובלת תוכניות ליווי לאוכלוסיות המתמודדות עם מצבי חיים מורכבים, הכשרת מנטורים, בניית תהליכי ליווי אישיים וקבוצתיים ויצירת שיתופי פעולה בין ארגונים וקהילות.
תמיד כתבתי. על החיים, על אנשים, על מפגשים, על רגעים של שבר ועל הכוחות שמתגלים בדרך.
כאן אני משתפת מחשבות, חוויות ותובנות מהמסע האישי והמקצועי שלי.
לפני 11 חודשים פנו אליי מלשכת שר הבטחון וביקשו ממני ללוות מטעמו את משפחות החטופים.
הסכמתי.
לא מכירה אדם שהיה מסרב.
בחירום ובמצבי לחץ אני מתפקדת מצוין, קשובה לאינסטינקטים שלי, מסודרת, שומרת על קור רוח, מפנימה (מדחיקה?) את רחשי הלב ומתנהלת מהראש. בשבועות האחרונים הבנתי שאני פחות טובה בחזרה לשגרה. בהורדת הלחץ, בתפקוד מאוזן ובעיבוד החירום שהסתיים.
בחירום אני על 100, לפעמים יותר.
כשאין חירום אני על אפס.
לבדדדדדד??????? שאלתי אותו. והוא ענה כן! הבטן התהפכה לי, איך הוא נכנס לקרון? מי חגר אותו? איך ייצא? האם זכר את המדרגה בכניסה שקודם מעד עליה? והדופק בהתאם.