מי אני?
נעים להכיר, אני מישל.
אני אמא לשלושה, אוהבת אנשים, אוהבת לכתוב, אוהבת את החיים ואת כל מה שהם מביאים איתם. טוב, אולי לא את הכול…
כבר הרבה שנים שאני פוגשת אנשים ברגעים משמעותיים בחייהם. לפעמים ברגעים הכי יפים, לפעמים בקשים ביותר, ולפעמים דווקא באמצע הדרך, כשהם מנסים להבין לאן ממשיכים מכאן.
אני אוהבת להקשיב לסיפורים של אנשים. להבין מה מניע אותם, מה מעסיק אותם, מה מפחיד אותם ומה נותן להם כוח. אני אוהבת לשאול שאלות, לחשוב יחד, ולגלות בכל פעם מחדש כמה אנחנו שונים וכמה אנחנו דומים.
אני לא מאמינה שצריך להיות חזקים כל הזמן, וגם לא חושבת שמכל משבר חייבים לצמוח. לפעמים צריך פשוט לעבור אותו, למצוא את הדרך לחיות לצידו, ולגלות לאט לאט מה אפשרי עכשיו.
עם השנים צברתי ניסיון, ידע וכלים מקצועיים, אבל נדמה לי שהדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא שאין תחליף למפגש אנושי אמיתי.
ואולי זה גם מה שמחבר בין כל הדברים שאני עושה היום.
הדרך היא הניצחון.
הדרך המקצועית שלי
במשך 23 שנים שירתי בצה”ל במגוון תפקידים במערך הנפגעים. לאורך השנים פיקדתי על צוותים, הכשרתי וליוויתי אנשי מקצוע, עבדתי לצד מפקדים בכירים וליוויתי משפחות שכולות, פצועים, חולים ואת בני משפחותיהם, לא פעם ברגעים הקשים והמורכבים ביותר.
השירות הצבאי העניק לי הרבה מעבר לניסיון מקצועי. הוא לימד אותי על אחריות, מנהיגות, קבלת החלטות בתנאי אי־ודאות, על חשיבותה של ההקשבה ועל כוחה של נוכחות אנושית במצבים שבהם המילים אינן יכולות לשנות את המציאות.
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל מצאתי את עצמי שוב בלב העשייה. פיקדתי על מרכז הסיוע הטלפוני של מערך הנפגעים ובהמשך שימשתי כיועצת לשר הביטחון וליוויתי מטעמו את משפחות חטופי המלחמה. התקופה הזו הפגישה אותי מקרוב עם מציאות אנושית שלא הכרתי קודם, ועם הצורך לתת מענה בתוך חוסר ודאות מתמשך, כשהמציאות עצמה משתנה שוב ושוב.
המפגש המתמשך עם אנשים ומשפחות המתמודדים עם אובדן, פציעה, טראומה ומשברי חיים חידד עבורי את ההבנה שלצד המענה המערכתי והמקצועי, יש חשיבות עצומה למפגש האנושי, לתחושת השייכות וליכולת למצוא משמעות וכוחות גם בתוך מציאות קשה.
כיום אני סגן־אלוף במילואים ומפקדת מרכז הסיוע הטלפוני של מערך הנפגעים. במסגרת התפקיד אני מבצעת ימי מילואים רבים, בהובלת פרויקטים ואירועים במרכז ולצד זאת בהובלת פרויקטים ערכיים ומשמעותיים נוספים במערך.
לצד העשייה הצבאית, בשנים האחרונות התרחבה הדרך המקצועית שלי אל המרחב האזרחי והקהילתי. ליוויתי כיועצת את ארגון אלמנות ויתומי צה”ל בפיתוח ובהקמת תוכנית “זרעים של תקווה” – יוזמה שנועדה ללוות אלמנות ממלחמת חרבות ברזל שבחרו להביא לעולם ילד מזרעו של בן זוגן שנפל. במסגרת הפרויקט הייתי שותפה להפיכת הרעיון לתוכנית פעילה ולבניית מעטפת הליווי הרגשית, הרפואית והמשפטית הנדרשת לתהליך הרגיש והייחודי הזה.
כיום אני מנהלת את תוכנית המנטורינג הארצית “מלוחם לחולם”, המלווה פצועי מלחמת חרבות ברזל באמצעות קשר אישי ומתמשך עם מנטורים, מנהלים בכירים במשק הישראלי; מנחה בנט”ל קבוצות תמיכה ועיבוד לאנשי מקצוע הפועלים בעולמות הנפגעים; ומפתחת ומנחה קבוצות, הרצאות וסדנאות העוסקות בחוסן, משבר, אובדן, שינוי וצמיחה.
חלק נוסף בעשייה שלי היום הוא ליווי וייעוץ למועצה האזורית אשכול בתהליך גיבוש מדיניות ההנצחה שלה לאחר 7 באוקטובר. זהו תהליך שנוגע בשאלות רגישות ומורכבות של זיכרון, שכול, קהילה ומקום, ומחייב לחבר בין צורכי המשפחות והיישובים, האחריות של הרשות והצורך לבנות מדיניות שתוכל לשרת את קהילות אשכול גם בשנים הבאות.
לצד הניסיון המעשי, לאורך השנים הרחבתי גם את ארגז הכלים המקצועי שלי. אני בעלת תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים ובוגרת הכשרות בתחומי הנחיית קבוצות, גישור, ייעוץ זוגי, פוטותרפיה, מנטורינג, CBT ומיינדפולנס.
היום אני מביאה את כל העולמות האלה אל העבודה שלי – הניסיון הפיקודי והמערכתי, שנים של עבודה לצד משפחות ואנשי מקצוע ברגעים מורכבים, הידע והכלים שרכשתי, ובעיקר הרבה מאוד שעות של מפגש עם אנשים.
האדם שמאחורי המקצוע – ואני גם מישל.
אמא לשלושה, אישה, כותבת, לומדת, מתפתחת ובעיקר מאמינה גדולה ביכולת האנושית.
החיים האישיים שלי, בדיוק כמו הדרך המקצועית, הפגישו אותי עם שינויים, אתגרים, בחירות ורגעים שחייבו אותי למצוא כוחות חדשים.
אני יודעת שלא תמיד אפשר לבחור את מה שהחיים מזמנים לנו. לא כל קושי צריך להפוך להזדמנות, ולא לכל כאב יש פתרון.
אבל אני מאמינה שיש לנו יכולת להשפיע על הדרך שבה אנחנו פוגשים את המציאות, על הבחירות שאנחנו עושים בתוכה ועל הצעדים שאנחנו בוחרים לעשות בהמשך.
בעיניי, הדרך היא הניצחון.
אני מאמינה בקשר אנושי, בשיחה טובה, בהומור גם כשקשה, בכוחה של קבוצה ובחשיבות של מרחב שבו אפשר פשוט להיות מי שאנחנו, בלי צורך להוכיח דבר.
איך אני עובדת?
אני לא מאמינה בפתרונות מדף.
כל אדם, זוג, קבוצה או ארגון מגיעים עם סיפור אחר, צרכים שונים וכוחות ייחודיים.
אני מביאה איתי למפגש שילוב של ניסיון ניהולי ומערכתי, ידע מקצועי, כלים מעשיים ורגישות אנושית. אני מאמינה בשיח בגובה העיניים, בשותפות אמיתית לתהליך וביכולת למצוא יחד את הדרך המתאימה.
לפעמים הדרך מתחילה בשאלה אחת טובה. לפעמים בהקשבה. לפעמים דווקא באומץ להתבונן במשהו שהעדפנו לא לראות.
אבל כל אלה מחייבים את מפגש הלבבות.
ולמה “מישלנו”? כי אני מאמינה שהדרך שלנו אף פעם אינה רק שלנו.
היא מורכבת מהאנשים שפגשנו, מהקשרים שיצרנו, מהחוויות שעיצבו אותנו ומכל מי שהיה איתנו לאורך הדרך.
עם כל אחד ואחת מהם נוצר מרחב קצת אחר, ייחודי לנו. מישלנו.
אם משהו מהמילים כאן פגש אתכם, אם אתם מתמודדים עם שינוי, מחפשים ליווי או מבקשים ליצור תהליך משמעותי עבור קבוצה, צוות או ארגון – אשמח להכיר ולחשוב יחד.
בואו נדבר: