יואב גלנט ואני
11.11.2024
לא כתבתי המון זמן, זה לא מקרי, הזמן שחלף שחק את הרגשות ודחק את המילים.
אבל השבועות האחרונים גרמו לי להרגיש שהגיע הזמן לחזור ולשתף, לשפוך קבל עם ופייסבוק את הרגשות וחשוב מכך את הדעות.
אם תגללו אחורה בפיד שלי לא תמצאו הרבה עמדות הנוגעות למצב בארץ, וברוך השם (או שלא) היו כאן לא מעט מצבים בהם הרגשות עולים על גדותיהם וכמוהם הכעס, התסכול ואפילו הייאוש.
אין לי כוונה לפתוח פה ויכוחים פוליטיים, אסטרטגיים או כל סוג אחר של ויכוח. זו המציאות שלי.
לפני 11 חודשים פנו אליי מלשכת שר הבטחון וביקשו ממני ללוות מטעמו את משפחות החטופים.
הסכמתי.
לא מכירה אדם שהיה מסרב. החטופים הם האירוע הטראגי ביותר במלחמה הזו ואם אני יכולה לסייע להם בדרך כלשהי אעשה זאת. תוך ימים ספורים הגעתי אליו לראיון, 10 דקות אח”כ כבר היינו יחד בחדר המשפחות בבית אריאלה כשסביבנו משפחות שעד אותו יום ראיתי רק בטלוויזיה.
מאז, הייתי אני הכתובת של משפחות החטופים בלשכת שר הבטחון, עם חלקם אני מדברת מדיי יום, אחרים בחרו שלא, אני נוסעת לבקר אותם בכל קצוות הארץ ומסייעת במה שאני יכולה.
בחודשים האלה החזקתי איתם ייאוש ותקווה, עצב וכעס, אכזבה ואופטימיות נצחית, כוחות על ושברון לב.
רצח ששת החטופים במנהרה ב31/8 שבר אותי, קיבלתי גם אני את ההודעות עם השמועות והשמות, והתפרקתי.
למחרת יצאתי למסע בין 6 המשפחות, אצל חלקן הייתי פעמיים, אצל חלקן שעות, ארוכות ובשבעות ההמוניות נופפתי מרחוק והלכתי.
ומאז הלב סרב להתאושש, וכל מה שמתרחש מסביב מוריד עוד ועוד את מפלס התקווה.
101 נשים גברים וילדים, אזרחים וחיילים, חיים ומתים, פצועים בגוף ובנפש מוחזקים במנהרות עזה בתנאים לא אנושיים, אין לי כל ספק שגם החזקים ביותר בינהם כבר מתקשים להחזיק.
את כל ה101 הללו צריך להחזיר הביתה עכשיו. אל תפצחו פה בדיונים על עסקה מול כח צבאי
ובבקשה אל תשתמשו בססמאות ריקות לכאן ולכאן.
ראיתי הכל בחודשים האלה, מנהיגים אמיצים מול פוליטיקאים חסרי אופי, שרים שמשפילים את המשפחות, צועקים עליהם ומשקרים להם.
וכן ראיתי גם שר אחד אמיץ – ישר והגון, שיושב מול המשפחות הללו שבוע אחר שבוע, מכיל אמירות בלתי אפשריות, דמעות של לבבות שבורים, סיפורי זוועה ושאלות נוקבות.
מכיל, משיב, מכבד – ועושה!
מי שמכיר אותי יודע שלא הצבעתי מעולם לליכוד ולגלנט, אבל אחרי תקופה כל כך משמעותית לצידו, אין לי ספק שהוא היה שר הבטחון הנכון לנו במצב הנוראי בו אנו נמצאים.
נכון בקונסטלציה הפוליטית הישראלית היה ברור שזה עניין של זמן עד שגלנט יפוטר, למרות זאת הייתי בסוג של הכחשה, המשכתי לדחוף קדימה ולעשות, עוד פגישה ועוד שיחה, כשהצלחתי לתת מענה לבקשות שנראו בלתי אפשריות – זה מילא אותי במוטיבציה, אבל בכל ערב לפני השינה, הרגשתי שהלב נשבר עוד קצת. כי הם לא חזרו גם היום.
101 החטופים נמצאים בגיהינום, רוב הזמן נמנעתי מלשמוע את הפרטים הטכניים, המפורטים, אבל לא צריך לשמוע כדי להבין כמה רע שם.
וכן הגיע העת לומר: כל חיבור בין פוליטיקה (מקומית, אמריקאית וכו) להחזרת החטופים הוא פשע נגד האנושות, כולם כבר נחשבים הומניטרי וכולם צריכים לחזור. עכשיו.
תודה לך יואב גלנט על האמון וההזדמנות שנתת לי, תודה על הובלת מערכה מנצחת מתוך כשלון ענק, תודה על המילים אחריות וסליחה, תודה שאתה לא מוותר עלינו וממשיך בעשייתך.
All reactions: