מסע
לא טיול
לא חופשה
לא ביקור
מסע
מסע בחסות גדליהו
בחסות אדם
בחסות זכרון מנחם
מעולם לא הגעתי לשדה התעופה עם דמעות בעיניים
אפילו בטיסה ההיא הטראומטית בדצמבר 2020.
לבשתי את החולצה שהייתי לובשת לפגישות הקריטיות בשניידר.
ועליה אחר כבוד פליז ירוק זוהר של זמזם.
מסע ארוך לפנינו
9 ימים
וטריליון מחשבות
הם קוראים לזה המסע לחשיבה חיובית, אתם עדיי שבדכ אני ממש כזו, אבל הצלילה הזו פנימה, ההגדרה והכותרת, דוקרים את הפצע ממש באמצע.
ביום ראשון אדם יחגוג 7 ואנחנו לא נהיה, ברור שזה רק התאריך ויש סופ”ש שלם של חגיגות אחריו, אבל זה צובט לי בלב.
הוא עדיין מסתגל לזריקות מדיי לילה, מנסה להיות גיבור ובכל לילה שואל “אמא אני אלוף העולם נכון?” ואני רוצה להיות שם לחבק אותו ולומר לו שהכי שיש.
ברור לי למה אנחנו פה ומה חשוב ואפילו ברור לי שיהיה כיף ונעים ומחבק ומלמד
אבל רגע לפני ההמראה הלב מרגיש שהוא רוצה להישאר הכי בבית בעולם.