גידולדת שנתיים2️⃣

(ותודה @⁨וידר אריאל⁩ על השם המבריק)

חלק מהחברים אמרו שלא צריך להתייחס ליום הזה,

אבל אין לי אפשרות להתעלם מהיום ששינה את חיי.

לא יודעת כמה דיברנו על זה שאדם היה תינוק די חולני כזה חלשלוש ועם כל מיני בעיות. בפעם הראשונה ששלחו אותנו למיון הוא היה בן חודשיים, כשהרופאים ניסו לקחת דם הוא צרח ואני נשכבתי לידו ומיררתי בבכי.

רני שהגיע לשם לתמוך, שם לי יד על הכתף ואמר “הוא צריך אותך עכשיו”.

זה לא ממש עזר באותו הרגע אבל לפני שנתיים זה כבר היה מאד ברור.

בסך הכל אני גאה מאד באופן שבו התמודדנו עם רכבת ההרים המטורפת, לפעמים כשאני מספרת חלקים מהסיפור או בהרצאות כשאני מספרת את כולו אני לא מאמינה שזה באמת קרה, שכל הטרפת הזו היתה החיים שלנו.

בשבוע שחלף הבית כולו עסק במותה של רבקהלה,

בחמישי נפרדנו ממנה

בסופש תכננו את הלוויה

בראשון שהיה גם יום הולדתו של אבא שלי נערכה הלוויה

בשלישי ורביעי השבעה נערכה כאן

ובחמישי הגידולדת.

שבוע שהמחיש שוב ושוב ושוב את חשיבות הרוח והתמיכה, החברים והמשפחה.

ובכל הרגעים שהרוח נופלת, שהדברים עימם אנחנו מתמודדים כיום נראים לנו קשים ומתישים אני מעלעלת בקבוצה הזו, רואה את העדכונים, התמונות, קוראת את הלבבות השבורים והכח.

וחשוב מכך מסתכלת על אדם, אדם שצומח כ”כ יפה מאז התחיל עם הורמון הגדילה, אדם שסוף סוף – אחרי שנה וחצי – נפתר מכל הנפיחות של הסטרואידים, אדם השמח, הפעיל, הבוגר והרגיש כל כך.

אדם, וכולנו בעצם, לא בריאים אבל אנחנו ממש בתהליך החלמה.

מיד אחרי סוכות יש לנו MRI נוסף ופגישת מעקב של באנדוקרינולוגיה, אני מקווה שנם יביאו עימם חדשות טובות – וגם אם לא – אני כבר סומכת על כולנו שנתמודד יחד.