ואז הוא נפל.
הנשימה נעצרה לרגע
אבל עוד לפני שהבנתי שזה “סוף סוף” קרה הוא כבר קם ורץ להצטרף לחבורה
והקול הזה בפנים צעק לי “את רואה?! זה מסוכן לו, הוא לא ראה את קצה המזרון” והקול השני, עדין יותר, כמעט מתנצל, ענה “אבל לא קרה לו כלום”
והמבט שלי נדד סביב
ופתאום
ילדה נוספת נפלה, פספסה את המזרון
והקול העדין
אמר פחות בעדינות
הנה גם היא נפלה
היא ילדה רגילה
אין לה גידול בראש
והיא גבוהה ורגילה
והיא נפלה
וקמה
והוא המשיך לרוץ
מחייך
כובש עוד מדרגה
ועוד אחת
מזנק
ונופל
ומחייך