19.01.2025

“זה לא כ”כ פשוט להיות כאן ילד”

בתחילת המלחמה נמנעתי מלספר לילדים על החטופים. לא היה לי כיוון של מושג איך מספרים להם דבר כזה.

הייתי במילואים המון זמן והם כבר שמעו לבד.

ואז התחלתי ללוות את המשפחות הללו, להכיר אותן, להיפגש, לנהל שיחות ארוכות – גם בבית, והילדים נחשפו לסיפורים, לשמות, הבינו את משמעות המושג והרעיון, ואפילו אימצו חטוף אחד – אחריו הם עוקבים באדיקות.

מאתמול היתה התרגשות גדולה בבית, הילדים ניסו להבין את הלו”ז, האם יספיקו בין החוגים לראות ולחוות את חזרת החטופות? התלבטתי רבות אם לאפשר להם לראות ומה.

עליי להודות בכנות שהיום בשלב כלשהו קרסתי לתוך עצמי ולא יכולתי לנהל יותר את החשיפה שלהם.

כשהתפרקתי וזחלתי למיטה רוני באה להתכרבל איתי – מטפלת מלידה רוני שלי, וכששכבנו וצפינו ברגעי השיא של השחרור היא שאלה המון שאלות.

רוני: אמא מתי חוטפים אותנו לעזה?

אני: מה זאת אומרת?

רוני: באיזה גיל לוקחים אותנו לשם ?

אני: לא לוקחים אותנו !!

רוני אז למה לקחו את החטופים ששם ?

אני שותקת

רוני: אמא איך שכנעו אותם ללכת לעזה?

אני: לא שאלו אותם

רוני: אז למה הם הסכימו

אני: הם לא הסכימו

אז למה הם שם?

אני בוכה.

שום דבר פה לא סביר!

כלום

ושמישהו יכתוב שיר על כמה לא פשוט להיות כאן הורה.

רומי, אמילי ודורון מקווה שמהלילה ולעולם (!!!) תרגישו כמו שרוני שלי הרגישה הערב, אהובות, מחובקות ומוגנות.

כמה טוב שבאתן. מחכים לכל היתר.

All reactions: