03.10.2024

השכן שלנו עלה הבוקר להחזיר את משאבת האופניים שהשאלנו לו, הוא נכנס מחוייך, לבוש מדי ב, “הכנתי להם את האופניים לכיפור” הוא אמר, “מה אתה עולה?” שאלתי בקול רם מדיי, יודעת שיש לו איזו פציעה ברגל. הוא הנהן וחייך.

העיניים שלי התמלאו דמעות.

הלכתי לחדר “להתארגן” שהילדים לא יראו, הפיד מלא תמונות של ילדים נפרדים מהוריהם שיוצאים לסבב נוסף של מילואים.

אף אחד לא אומר את מה שכולם חושבים. לא כולם יחזרו בשלום מהמערכה הזו.

המציאות שלנו לא נורמלית, כ”כ לא נורמלית שקשה לכתוב אותה ועליה. לא הצלחתי לכתוב כבר זמן רב.

שלשום גם הילדים שלי חוו שורה של אזעקות, במתקפה האיראנית נשארנו שעה שלמה בממד, כולל פיפי בדלי, כולל לפתוח את האוכל שהכנו שם – שני דברים שלא האמנתי שבאמת נשתמש בהם.

כשהחלו האזעקות הם היו באמצע ארוחת ערב, כשיצאנו הכל חיכה על השולחן.

הבית לא היה הפוך, לא היו מחבלים סביבנו אבל הלב לא הבין את מה שהראש ידע, ותוך זמן קצר זחלתי למיטה, לעוד לילה של פחד ומחשבות זוועתיות.

עוד 4 ימים נציין שנה למלחמה, שנה לבוקר הארור של ה 7/10, שנה ליום שהעיר בי את כל השדים, ליום בו חזרתי להבין שבכל רגע נתון יכול לקרות לי אסון.

אני מנסה להרגיע את עצמי במחשבה שאם יקרה לי משהו זו בעיה שלכם, אבל אם יקרה משהו לילדים – אני אשתגע.

ואז אני נזכרת באנשים המדהימים והמיוחדים שאני מלווה כבר כמעט שנה – משפחות החטופים – כבר חודש אנחנו משוחחים בלי מילים, מאז רצח השישיה במנהרה, הכל השתנה – התקווה התנפצה, חוסר האונים גבר וגם המשפחות הקרובות אליי ביותר כבר לא מצליחות לבטא את הרגשות המציפים.

אין שום דבר נורמלי פה, כבר 5 שנים שאני משחקת אותה רוברטו בניני, מייצרת לילדים שלי מציאות אחרת, מעודנת יותר, החיים היפים.

וכמו בקורונה ובתקופת המחלה של אדם, המציאות מחלחלת דרך חומות ההגנה שלי והם פוגשים בה כל יום עוד קצת.

האזעקה שלשום תפסה אותם בבית הספר, באמצע טקס, אדם לקח על עצמו להרגיע את רוני ושחר וכשהכל נרגע קרס – נפילת מתח כזו של גדולים, שלושתם כבר יודעים לזהות את התגובות שלי כשאני מציצה בטלפון, הם כבר לא שואלים מה קרה, שואלים איפה האזעקה או כמה חיילים נפגעו ואם אני שמחה הם שואלים אם חילצנו חטופים.

זו לא מציאות נורמלית לגדל בה ילדים, אבל זו המציאות שלנו.

ועכשיו בראש השנה צריך למצוא אופטימיות, לאחל שנה טובה ושלל מילים שמחות, לקחת אוויר לפני שנה נוספת בה ננוע בלי שליטה בין ייאוש לתקווה, נחישות וחוסר אונים, נאחז בעוצמות שמפגין העם שלנו ברגעים נוראים ונזכיר לעצמינו שאנחנו עושים הכל למען הילדים.

שנה טובה

All reactions: