22.04.2024

מה נשתנה?

הכל!

אין צורך לשאול כי הכל, הכל השתנה,

וגרוע מכך, כל מה שרצינו שישתנה מאז שהכל השתנה, לא קרה.

החטופים לא חזרו

הפילוג מרים ראשו,

קצוות דוקרניים מפיצים שנאה

והרוב, הרוב השפוי נקרע בין חודשים של מילואים, לחיי מפונים, בין שיקום גופני לשיקום רגשי, והזמן לא עוצר.

קראתי באיזה מקום שלחגוג את ליל הסדר השנה, זה כמו לנסות למזוג יין לתוך כוס שבורה.

איך אפשר למזוג יין כשחייהם של רבים כל כך מפורקים, הכאבים חשופים והלבבות זועקים?

בערב הזה, בבית שלי צוהלים הילדים בשמחה אותנטית, מחכים לחפש את האפיקומן, לקרוא בהגדה ולשיר שירי חג.

ואני עוד במשרד, שיחה אחרי שיחה עם המשפחות, עצובות, מתגעגעות דואגות, מיואשות.

אני מנסה לראות מפרש לבן באופק, להתרגש מהאביב והחג, לדבר על המשכיות החיים כניצחון שלנו, אבל זה לא חג שמח, ובטח שלא חג חירות.

All reactions: