25.01.2025

על רקע האירועים של היום לסכם יומולדת מרגיש כ”כ שולי וחסר משמעות, ואולי זה הפוך, אולי זה מחזק את חגיגת החיים ונותן לגיטימציה לחגוג.

לפני שבוע אמרתי לחברות שאני לא מסוגלת לחגוג, שלא יארגנו דבר, הכל נראה שבור וכואב אבל הן לא התייאשו וארגנו ערב שהיה בדיוק מה שהייתי צריכה.

ערב ביתי עם אוכל טעים והאנשים שלא משנה מה החיים מזמנים – תמיד נשארים חברים.

זו היתה שנה מטורללת, קצוות מטורפים של רגשות, מעורבות ברגעים היסטוריים לצד רגעים קטנים ופרטיים, עוצמה והתפרקות, תקווה ויאוש.

שנה שבה מעבר לעשייה רבה למען אחרים, עם משפחות החטופים ובמילואים, מצאתי את הזמן והכח לעשות שינוי משמעותי בחיי האישיים – והוא כבר ניכר ומרגש ונותן את פירותיו.

אין ספק שהמתנה הטובה ביותר היא 7 הבנות שחזרו סוף סוף הביתה. כשכל ה90 הנוספים יחזרו אפשר יהיה לנשום.

45 מרגיש כמו אמצע החיים, למדתי לקבל לפחות חלק מהדברים,

יודעת שנקודת המבט שלי שונה ולא תמיד מובנת

שהחיים מזמנים לי אתגרים אבל שאני מסוגלת,

עדיין צוחקת בקול –

כבר לא שוקלת המון

(אבל יש עוד מה להוריד)

מודה לכם שעצרתם, בירכתם, ואהבתם,

שאתם חלק מחיי –

תמיד