היי חברים
יום כבד במחוזותנו.
התחיל דווקא טוב
קמנו יחסית מוקדם
(יחסית למה שהתרגלנו כאן ?) אדם ואני נסענו למכון וחזרנו הביתה בסביבות 10.
בחוץ היו 3- מעלות והיה קר לאללה, על הדשא שלנו היתה שכבת קרח יפיפיה. באורח פלא גם השמש זרחה פה היום. אבל לא הצליחה לחמם את האווירה.
בצהרים מצב רוחו של אדם נהיה קודר ועצוב והוא נרדם.
צריך להבין שעייפות היא תופעת לוואי מוכרת של ההקרנות.
הענין הוא שזה לא ממש עובר.
הוא התעורר אחרי שעתיים, ביקש שאחבק אותו ופרץ בבכי, זועק שהוא רוצה לחזור לארץ,
שאין פה דבר שהוא אוהב ואין לו דברים שמתאימים לו.
כשביקשתי להבין על מה מדבר נרדם שוב.
התעורר אחהצ
סירב לאכול ולשתות
נרדם שוב וכו’.
בקיצור מניחה שגם האסימונים שלו מתחילים ליפול – מותר לו וצריך לאפשר להכיל ולחזק אבל זה קורע את הלב.
היה פה שלב שכולם היו מרוחים על הספות ישנים?
אחהצ בנסיון לשמח אותו הכנו רוני ואני עוגיות ועוגה לא ממש עזר.
בהמשך הערב הוא שיתף שקשה לו עם כך שאין לו את כל החומרים שיש לחבריו לגן עבור שיעורי הזום. אבל בזכות @אדוה תבור הגננת ומנפרד בעל הבית שלנו כאן מניחה שתוך יומיים יהיה לו הכל.
הדבר היחיד שהעלה חיוך על פניו היה כשסיפרתי לו ש @אלכסיי גרצ’ניקוב חברינו האהוב הצליח ליצור קשר עם תחנת הכיבוי המקומית ולתאם לנו ביקור שם ביום ראשון.

בסך הכל עברו כבר כמעט 4 חודשים מאז שהחיים של אדם התהפכו ועוד לא היתה התרסקות כזו.
אני מאושרת שהוא אומר מה מציק לו ומה מפריע, זה חשוב לי מאד אבל זה גם קשה ממש.
אז האווירה פה בהתאם
ופתאום יש רגעים כאלה של רחמים עצמיים
על הגידול וההקרנות
על החורף
והסגר
על הצורך לתמרן בין שמחת החיים השגרתית של שחר ורוני לבין ההתרסקות של אדם לבד בארץ זרה.
אבל אנחנו מקווים שמדובר ביום אחד בלבד ושמחר כבר יהיה טוב יותר.
אם יש לכם רעיונות איך אפשר לשמח אותו ולסייע לו להרגיש אהוב ומחובק גם מרחוק אשמח מאד לשמוע.
הדבר הכי כיף היום מפי אדם הוא שהוא פשוט נשאר בבית. מבינה אותו?

עכשיו הוא אמר שהוא רעב והוא רוצה לאכול אז אני עפה…
לילה טוב
ותשלחו לנו הרבה אנרגיות וכח.