ערב טוב לכולם
היום היה לנו יום מאתגר במכון.
היה להם עיכוב בלוז וחיכינו זמן רב לתור שלנו.
אח”כ נכנסנו
אדם נשכב על המיטה ואז התקשרו לטכנאי ואמרו לו שיש בעיה עם המערכת ושצריך לחכות.
בהתחלה אמרו שנחכה בחדר 10 דקות
ואז עדכנו שזה יהיה חצי שעה.
אז חזרנו לחדר המשחקים.
כשנכנסנו שוב הכל היה בסדר
התארגנו, מסיכה, סגירה והכל.
הוא אפילו בחר לשמוע את סמי הכבאי ברמקולים.
אחרי שהתחילו את הטיפול, היו להם מלא תקלות במחשבים בזמן שהוא שכב על המיטה.
במקום 12 דקות שזה לוקח בדרך כלל הוא שכב שם יותר מ 40 דקות.
באיזשהו שלב התחלתי לאכול סרטים שהוא נלחץ ומבוהל ולא יודע איך להגיב ואולי יצטרך פיפי ומלא סיטואציות.
וכל כמה דקות עדכנתי אותו בזהירות על המצב.
מצאתי את עצמי מתמרנת בין להרגיע אותו – כלומר את עצמי, ללהלחיץ אותם שיפתרו כבר את הבעיה אבל לא יותר מדיי
שלא יעשו שטויות.
בשלב כלשהו ביקשתי את רשותם לומר לי לסמן לי עם היד שהוא בסדר.
ביקשתי ממנו – לא הגיב
הזכרתי לו שאם משהו לא בסדר, הוא צריך להרים יד – לא הגיב.
הנחתי שהוא נרדם.
כשסוף סוף סיימנו רצתי אליו ושאלתי אותו – שמעת שאמרתי לך לסמן לי עם היד? הוא ענה לי כן.
אז למה לא סימנת ?? שאלתי
“כי לא היתה בעיה” הוא השיב בנון שלנט???

חזרנו הביתה
אכלנו והלכנו לנוח
מחר יש פה שוב חג כלשהו אז החלטנו לצאת כולנו לסופר להתרענן קצת?
הזוי שזה הבילוי היחידי האפשרי.

קוריוז לסיום:
מאז שנסענו אדם מנהל תחלופת הודעות קוליות עם סמי הכבאי, כלומר עם ניר רון שמדובב אותו. היום
כשראיתי איך הם משמיעים את המוסיקה, הבנתי שאני יכולה לחבר גם את הטלפון שלי לרמקולים. ואז עלה לי רעיון נחמד.
בהמשך לתיאור הדמיון שאדם עושה לעצמו בזמן הטיפולים – עליו סיפרתי לכם אתמול – ביקשתי (באמצעות אביחי ושירה המהממים שמובילים את התקשורת הזו) מניר שיקליט לאדם מעין תדרוך או תיאור של משימה. וזה מה שהוא שלח לנו.
מחר כבר יהיה לאדם מגניב, טוב נסחפתי, יהיה לו קצת יותר קל.

עד כאן מאוסטריה הקפואה
הלילה צפוי לרדת שלג כל הלילה. וכמו בכל ערב אביע תקווה לבוקר לבן.
☃️