ערב טוב מאוסטריה הקרה.

מסכמים יום משמעותי בדרך שלנו, יום בו נערכה ההקרנה הראשונה.
וכן זה יהיה עדכון מעט ארוך?

אז הבוקר הגענו למכון, ביצענו MRI קצר ואחריו ההקרנה.
הטכנאי / אח / רופא שליווה אותנו בתהליך היה מקסים. הסביר בדיוק מה הולך להיות ואמר ששמו של אדם הולך לפניו, בהקשר ההתמודדות שלו עם הבדיקות וההליכים הרפואיים, אך הוא חייב להדגיש את חשיבות חוסר התזוזה במהלך ההקרנה וכו’.
בשלושת הימים הקרובים לפני ההקרנה ואחריה עורכים גם צילומי רנטגן שמוודאים שהכל הלך כשורה.
אחרי כל ההסברים שלו אליי ושלי לאדם נכנסנו לחדר.
המכונה נראית יחסית ידידותית, דומה מעט לזו של הMRI. אדם כדרכו במצבים כאלה מתכנס ושותק. מגיב רק באמצעות הנדת ראש ומבטו משדר חשש והבנה.
משהו ברגע הזה בו הוא נשכב על המיטה מבלי לומר מילה שבר אותי. אחרי שסגרנו עליו את המסיכה הוא אמר שהוא לא יכול לפתוח את העיניים וביקשתי ממנו לעצום אותן.
מאותו רגע הוא לא הוציא מילה. הבין שעליו להתמודד עם חוסר הנוחות.
ברגע שאדם עצם את עיניו פרצתי בבכי.
משהו בבגרות, בקבלה, בהבנה, החזיר את המחשבות מהן אני משתדלת להימנע – על כמה זה לא פייר.
הלכתי לחדר הבקרה וכפי שסיכמתי עם אדם דיברתי אליו במיקרופון, עוצרת לקחת אויר מדי פעם כדי שלא ישמע שאני בוכה.
הטכנאי /רופא / אח ישב עם הגב אליי ואמר שחשוב שנדע שאם אדם יחווה משהו פיזי / רגשי יש עם מי לדבר במכון.
כשהסתובב אליי והבין את מצבי אמר לי “גם אם את צריכה מישהו לדבר איתו זה אפשרי”.
לא הצלחתי להירגע, הדמעות לא הפסיקו לזלוג.
אדם היה כדרכו אלוף, לא זז מילימטר, הם היו המומים ממנו,לא הפסיקו לשבח אותו.
ברגע שהכל הסתיים רצתי אליו – זה די רחוק? עזרתי להם להוריד לו את המסיכה וחיבקתי אותו כמו שלא חיבקתי אותו המון זמן.
הוא אגב, לא הבין על מה המהומה. מבחינתו זה היה די מגניב?
כפי שניתן לראות את יגוני הטבעתי בבישולים ואפייה.
מזל שיש פה גם הליכון ??‍♀️??‍♀️??‍♀️??‍♀️
בצהרים השתתפנו אדם ואני בסיכום השנה של מקהנר, היה כיף להתעסק קצת בשגרה של פעם.

אז היה יום קשוח, בעיקר לי, רגעים כאלה שההבנה של המצב מזוקקת מדיי. אבל זה יהיה בסדר, זה חלק מרכבת ההרים של חיינו.

לילה טוב ❤️