באת אלי את עיני לפקוח,

וגופך לי מבט וחלון וראי,

באת כלילה הבא אל האוח

להראות לו בחושך את כל הדברים.

 

ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן

ולכל שערה בבשר החשוף

וריח ילדות ריח דבק ואורן

הוא ניחוח לילו של הגוף.

 

 

 

אדם שלי

 

הערב יורד והיום הזה מתקרב אל סופו, מביא עימו את היום הבא, היום בו ימלאו לך 6. ככל שנוקפות השעות סערת הרגשות שבי גוברת, מערבלת בתוכה התרגשות, אימה, שמחה ואהבת אין קץ.

 

אתה מסתובב סביבי שמח ונרגש, משחק בבלונים שהגיעו באחד המשלוחים, בוגר, אחראי, חריף וחכם, רגישות אינסוף וצלקת אחת שמגלמת את כל אשר עברנו בחודשים האחרונים.

 

אין אמא שלא חוששת לאבד את הילד שלה, זה הפחד הגדול בעולם, מחשבה שמקפיאה את הדם ומרוקנת את הריאות מאוויר. במיוחד אם זו אמא שכבר איבדה, 3 פעמים לפני שנולדת ופעמיים אחרי.

 

ויש גם את הענין הזה שכבר 23 שנים אני עוסקת בעיקר באובדן, בפציעות, בטרגדיות, באירועים מלאי כאב ועצב. כשהיית קטן ממש התחילו המחשבות הרעות לנקר, זה נשמע פסיכי ממש אבל אינטואיציה או יותר מדי סרטי בנות הכניסו לי לראש שיש משהו , שלא הכל פיקס. ובכל פעם שגילינו משהו, דברים נורמטיבים של ילדים רגילים אמרתי לעצמי ולסביבה “אני חותמת על זה” ואיפשהו עמוק בפנים ידעתי שזה לא הגרוע מכל.

 

לפני 8.5 חודשים קיבלתי את האגרוף, הועליתי בכח על רכבת ההרים ונשלחתי לנסיעה שטרם הסתיימה.

 

כמו בסרט רצות לי הראש התמונות, הבדיקה הראשונה, הטלפון מבית החולים, הבדיקות, הניתוח, טיפול נמרץ והחלמה, כשלון הניתוח הזה, בדיקות, ניתוח שני, טיסה לאוסטריה, הקרנות, חזרה ועוד התדרדרות, סטרואידים וההחלטה על ניתוח נוסף. כל זה תוך כדי הקורונה ולבסוף תבלין של מבצע צבאי

 

וכן גם תמונה אחת ממש משלשום, תמונה מיוחדת של שנינו נוסעים הביתה בלילה, משניידר, ומבינים שהפעם הבדיקות לטובתנו, שבהדמייה רואים את תחילת הניצחון שלנו על גדליהו. שיש לנו עוד דרך אבל ניתן כעת, יותר מתמיד, להאמין שהיא מובילה לסוף הטוב.

 

תמונה אחר תמונה, מעלות בי את הריח, התחושות, הסצינות הסוערות. האנשים הנפלאים שעומדים לצידנו ואלה שזה קשה להם.

 

השיחות האינסופיות שלנו, במטוסים, ברכבות, במוניות דרך המיקרופון בחדר ההקרנה, היד שלי על הרגל שלך בכל CT או MRI. הויכוחים, הדמעות, החיבוקים והנשיקות. ימי הכיף המיוחדים, הארטיק ביציאה מהאונקולוגית, הפתעות ומתנות וגם כמה ימים בודדים של שגרה.

 

הרבה שיעורים לימדת אותי במסע הזה, ועודך מלמד. רגעים אין ספור בהם הותרת אותי חסרת מילים ונרגשת.

 

מסלול חיי שהיה כמעט ידוע וברור הוסט לדרך חדשה, מאתגרת ומלמדת בסופה אני מקווה אגיע למה שהכי נכון עבורי.

 

ואתה,

 

יצאת מכל זה חכם יותר, בוגר יותר, בטוח בעצמך, רגיש עד כלות לכל מי שסביבך ושמח.

 

אני מאחלת לך חיים נורמליים, התמודדויות של כיתה א והתחלות חדשות, מריבות פשוטות עם האחים שלך והחברים מהכיתה.

מאחלת לך בריאות אין קץ ושמחה, צחוק מתגלגל ומדבק, אהבת אמת והגשמת חלומות ואת הכי טוב שיש.

 

אוהבת אותך ותמיד פה בשבילך

 

אמא